אני גדלתי ועבדתי בין מחוננים , גאונים ואנשים עם IQ מאד גבוה. קודם כל אני יגיד משהו נורא… רוב מוחלט היה זכרים. זה איפיון מסויים אני מניח. אני מקווה שהיום זה יותר מאוזן.
איפיון שני זה חוסר בטחון מוחלט עם המין השני.
רוב החברים שלי היו מאד ביישנים עם בנות ,וחלקן היו דווקא בחורים די נאים ,ככה שלא היה ממש סיבה. כשדיברתי איתם על הנושא, הבנתי בעקיפין , שזה נגרם מעודף מחשבה וניתוח יתר של כל סיטואציה עתידית.
במקום לקחת סיכון ולהתחיל עם בחורה שהם חיבבו – הם היו מנתחים מה יקרה ומה אם תגיד לא … או תצחק עליהם ,ורואים את כל הדברים הרעים שיכולים לקרות.
עודף מחשבה לפעמים עובד נגדך.
לעומתם היה לי חבר שאפילו יסודי בקושי סיים … לא הכי חכם בעולם בוא נגיד , שהיה מתחיל עם בחורות כל הזמן בלי לחשוב פעמיים. או לחשוב על זה בכלל…
ששאלתי אותו על זה , דווקא קבלתי תשובה שהפתיעה אותי – נשמעה לי מאד מדעית בזמנו ( למרות שהיא לא ) . הוא אמר : ״זה 50/50 לא ? מה היא יכולה להגיד – כן או לא. אז יש לי 50% לשמוע כן ? ככה שכל שתי בחורות , אני יתפוס אחת … נשמע אחלה. מה לא תיקח סיכון ?״.
כשאמרתי את זה לחבריי הגאונים – כדי לשכנע אותם לנסות … אתם וודאי יכולים לדמיין איזה ניתוח קבלתי על כמה זה לא נכון מדעית וסטטיסטית ומה לא… הם לא קנו את זה.
