האם הגשת תלונת שווא במשטרה נחשב ע"פ החוק כעבירת לשון הרע?

השבוע נדבר על הסיבות שגורמים לאדם להיות מצורע (ספוילר-״לשון הרע״) מהות האיסור לדבר ״לשון הרע״ וההקבלה לדיני לשון הרע במשפט הישראלי.

לשון הרע ע"פ תורת ישראל.

בתוספתא בנגעים פרקים ו, ז, כתוב: "אין הנגעים באים אלא על לשון הרע" וחז"ל כבר אמרו שהדבר רמוז בשמו של "המצורע" – "מוציא רע".

כך אנו רואים במסכת ערכין דף טז ע"ב "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? הוא הבדיל… בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: 'בדד ישב…" כלומר התורה עושה למדבר לשון הרע מידה כנגד מידה הוא או היא ביזו אחרים (ע"י המצאת שקרים מכפישים ומבזים) כך גם המצורע יתבזה ברבים.

למדים אנו כמה החמירה התורה בעוון לשון הרע והוצאת שם רע.

האם הגשת תלונת שווא במשטרה נחשב ע"פ החוק כעבירת לשון הרע???

בשנת 2016 נכנס לתוקף עדכון לחוק איסור לשון הרע: לפיו ניתן לנקוט צעדים נגד מגישי תלונות שווא, בתנאי שניתן לכך אישור של פרקליט המחוז.

לשון הרע ע"פ החוק במדינת ישראל

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ח – 1965 (להלן החוק) קובע בסעיף 1 כי:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו למטרה לבוז או ללעג מצדם;

לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית, אם משרה אחרת, בעסקו במשלח ידו או במקצועו.

לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו , מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."

החוק במדינת ישראל מגדיר את עבירת לשון הרע כדבר שפרסומו עלול לפגוע בנכס היקר ביותר שיש לאדם – שמו הטוב וכבודו בעיני עצמו ובעיני זולתו. כדברי החכם בקהלת "טוב שם משמן טוב" 

לשון הרע הינו דבר העלול להכתים את אישיותו של הנפגע בעיני הזולת, ויותר מכך לפגוע בביטחונו הפנימי כלפי עצמו.

במקרים מסוימים הדבר העלול להרוס במחי יד, וכהרף עין, שם טוב שנבנה ועוצב בעמל רב במשך שנים רבות, באופן שלא ניתן להחזירו לקדמותו, כל פיצוי כספי לא ייטיב באופן אמיתי את הנזק שנגרם, מפגיעה של הדיבה הרעה, לא רק כלפי מושא לשון הרע עצמו, אלא גם סביבתו הקרובה- משפחתו ילדיו וידידיו.

כאשר מוגשת תלונה, נפתח תיק חקירה פלילי ולא פעם ״החשוד״ מורחק מביתו ומילדיו עוד לפני הבירור. אך גם אם ״החשוד״ לא מורחק מביתו, היחס כלפיו משתנה, אם בבית המשפט או בבית הדין, אם בלשכת הרווחה, מאחר והחשד נשאר, ללא קשר לתוצאות החקירה. לעיתיים ״החשוד״ עובר משפט ציבורי על ידי משפחתו, סביבתו החברתית, מקום העבודה שלו, והדבר מהווה פגיעה אנושה וקשה בחייו גם כאשר שמו מזוכה לאחר מכן מכל תלונה.

בשנת 2016 נכנס לתוקף עדכון לחוק איסור לשון הרע, לפיו ניתן לנקוט צעדים נגד מגישי תלונות שווא (בתנאי שניתן לכך אישור של פרקליט המחוז)

תלונות השווא מוגשות במגוון רחב של נושאים אך יש מספר נושאים שבו אחוזי תלונות השווא גבוהה במיוחד.

תלונות שווא בין הורים במסגרת הליך גירושין

לפי כתבה שפורסמה באתר וואלה בתאריך 17/10/2021 מידי שנה מוגשות בישראל מאות, אולי אלפי תלונות שווא של נשים כנגד גברים, בגין אלימות במשפחה.

אחד המחקרים המעמיקים והמקיפים בנושא תופעת תלונות השווא נערך על ידי ד"ר יואב מזא"ה, (עו"ד בעל שם עולמי בדיני משפחה ומרצה בכיר שזכיתי ללמוד אצלו קורס דיני משפחה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו)

מחקרו קיבל תהודה רבה ושופטים רבים צוטטו ואף הסתמכו על מחקרו זה בבואם לכתוב פסקי דין. (כך לדוגמה כבוד השופט יהורם שקד תמ"ש 49165-10-10, וכן סגן נשיאת בית המשפט כבוד השופט יעקב כהן תמ"ש 16785-09-12, וכן כבוד השופט אסף זגורי א"פ 56076-07-12, ועוד)

להלן ציטוט מתוך מחקרו: ״הנתונים שעליהם עמדנו אינם יכולים להעיד על היקפן המדויק של תלונות השווא; עם זאת, מדובר בהיקף ניכר ומשמעותי, גם אם מקבלים את ההערכות הזהירות של המחקרים שהוזכרו , מרבית המחקרים מצאו כי היקף תלונות השווא על:

·       מעשה בכפיה נע בין כ – 8% ל – 40% מהתלונות.

·      תלונות המוגשות על פגיעה בילדים במהלך מאבקי משמורת אינן נכונות בכ – 30% עד – 70% מהמקרים.

·      שיעור התלונות שבהן נקבע כי היה זדון מצד המתלונן הוא בין כ – 5% ל – 28%

גם אם מתייחסים רק למספרי המינימום של טווחים אלה מדובר בנתונים מטרידים מאוד, המצדיקים חשיבה מחודשת על עיצוב ההליך הפלילי. "שלום הציבור" שעליו נועד ההליך הפלילי להגן אינו צריך להיות רק הגנה על נפגעי העבֵ רה אלא גם הגנה מפני ניצול לרעה של ההליך הפלילי, וכן הגנה על זכותו של חשוד שחירויותיו וזכויותיו לא ייפגעו בגין הליכי סרק.״

מחקרו של ד״ר יואב מזא״ה מקיף ומעמיק בנושא תלונות השווא וכמו שהזכרנו לעיל מספר שופטים ציטטו והסתמכו על מחקרו בפסיקות שונות.

מספר דוגמאות מהפסיקה במקרים של תלונות שווא

כבוד הדיינים הרב אברהם מאיר שלוש, הרב אפרים בוגרד והרב בן ציון טופיק, תיק 1178140/6, האישה הפסידה את כתובתה עקב הגשת תלונות שווא כנגד האב, מיום 12.10.2021.

הדיינים מסבירים יפה ובאריכות מדוע במקרים בהם האישה מגישה תלונות שווא במשטרה כנגד הגבר היא תפסיד את כתובתה.

וכך נכתב בפסק הדין: ״הגשת תלונת שווא היא אחת התופעות המכוערות בהליכי גירושין, לעתים נעשות על ידי עצת עורך הדין, עצת אחיתופל. תמצית תלונת השווא – למדר, לערר, לפגוע בביטחון ולנטרל את נושא התלונה מיכולתו לתפקד כאדם, איש משפחה ואף לפגוע בפרנסתו. האדם מורחק מביתו מילדיו עוד לפני הבירור בנושא. לעתים עובר נשוא התלונה משפט ציבורי על ידי משפחתו, סביבתו החברתית, מקום עבודתו, ובית הדין נוכח בכמה מקרים שנדונו בפניו שהדבר היווה פגיעה אנושה וקשה בחייו, גם כאשר שמו מזוכה לאחר מכן.

נוסף לכל זה, תלונת שווא פוגעת ציבורית בכאלו שתלונתם אמיתית וכנה ויש חשש לשלומם, שהאמונים על שמירת החוק והסדר מראש לעתים מתייחסים בקהות חושים בתלונות על אלימות, ושלא באשמתם כיון שחווים בעבודתם תלונות שווא מרובות, כמשל הידוע על הרועה הקורא "זאב!" "זאב!".

כבוד השופט ארז שני, תלה"מ 51455-03-17,

תובענת נזיקין ובגינה הטלת סך של 150,000 ש"ח פיצויים ועוד 30,000 ש"ח הוצאות משפט.

וכך נכתב בפסק הדין:״לטעמי, פסיקת עשרות אלפי ₪ ברף הנמוך, אין בה להרתיע הורים מנכרים, כשחלקם רואה עצמו שרוי ב"מלחמת קודש" ושום דבר שתראה ותוכיח לא ישכנעו כי ההורה האחר אינו "דמוני".

כבוד השופט זגורי, ה"ט 47671-11-19,

וכך נכתב בפסק הדין: ״אני עושה שימוש בסמכותי לפי סעיף לחוק למניעת אלימות במשפחה לעיל ומשית על האם היא המבקשת חיוב שיפוטי לפצות את המשיבה בסך 50,000 ש"ח ואת האב בסך 25,000 ₪ וזאת בתוך 14 יום מהיום. אני מחייב את האם בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 5000. 

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 16092-14-16, 

וכך נפסק: קנס כספי בסך 40,000 לאשה אשר הגישה תלונת שווא כנגד הגרוש שלה האבא במסגרת הליך גירושין בהתבסס על חוק איסור לשון הרע,  מיום 02.02.2017.

המלצות ברוח הפסוק בתהילים:

"עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם עִם נָבָר תִּתְבָּרָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל"

דבר ראשון : ללמוד טוב את ספרו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" ולהתחזק בשמירת לשון הרע.

דבר שני : לתעד! אם יש צל של חשש שיעשה שימוש בתלונת שווא חשוב לתעד! לצלם ולהקליט כל מפגש ושיחה. לא תמיד יהיה שימוש בתיעוד, אך כבר היו מקרים בהם הקלטה ותיעוד הצילו חפים מפשע ממאסר ממושך.

במקרים בהם יש הוכחה שהתלונה הייתה שקרית, מטעם המשטרה (סגירת התיק מחוסר אשמה) ו/או בית המשפט, מומלץ להגיש תביעת נזיקין כנגד המעליל.