בסוף 2020 קיבלתי לידיי את ה-Macbook הראשון מתוצרת אפל עם מעבד ה-M1 תוצרת בית שלה, והוא תפס אותי לא מוכן: הוא היה מוצר דור-ראשון על הנייר, שהיה אמור לסבול מלא מעט בעיות של מוצרי דור-ראשון. אבל להפתעתי, כמעט לאכזבתי, הוא לא סבל מכמעט אף בעיה שכזו, והיה למוצר הטוב ביותר של שנת 2020 מבחינתי. אבל למרות המחמאות, הוא לא ענה על ההגדרה ״Pro״, וכולנו חיכינו לראות האם הניסיון הראשון של אפל הוא One Hit Wonder או שיש לה מה לתת גם למי שלפטופ הוא כלי עבודה אמיתי עבורו.
אז ביקשנו מ״אמירים הפצה״ שישלחו לנו לסקירה את המפרט המפנק הבא: MacBook Pro בגירסת 14 אינץ׳ עם מעבד M1 Max עם 24 ליבות GPU ו-32 גיגה זיכרון RAM ו-2 טרה בייט לאיחסון פנימי כדי לבדוק האם הוא באמת מתאים למקצוענים. ומה נגיד לכם? מכירים את המשפט ״ברק לא מכה פעמיים״? ספרו את זה ללפטופים של אפל, כי המקבוק פרו הזה הוא פשוט הלפטופ הטוב ביותר שאתם יכולים לרכוש כרגע.
מבחינתי, אחת מגולות הכותרת של המקבוק פרו החדש שהופכת אותו לכלי עבודה הרבה יותר שימושי עבורי, זה דווקא משהו שבוטל כאן – ה-Touch Bar. אותו יצור כלאיים ארור שאפל החליטה לשלב מ-2016 במקום שורת מקשי ה-Function (או F, כמו שרובינו קוראים לה). התוצאה הייתה החלפה של כפתורים פיזיים בכפתורים מגע דינמיים שהכריחו אתכם להסתכל פיזית על הטאץ׳ בר כדי לדעת מה לעזאזל אתם עושים.
והנה, 5 שנים מאוחר מדי, אפל עושה מעשה מאוד לא אפל-י, ויורדת מהעץ ופשוט מעיפה את הטאץ׳ בר אל הבית הקברות לגימיקים. ב-Macbook Pro החדש, במקום טאץ׳ בר יש פשוט מקשים. זה משעמם, זה עובד בדיוק כמו שחשבתם וזה החדשות הכי טובות למשתמשי מק רבים מזה שנים. גם שאר המקלדת פשוט יוצאת מן הכלל. באמת, זו כנראה המקלדת הטובה ביותר שאי פעם השתמשתי בה בלפטופ, ובשילוב עם הטראקפד שמשום רק אפל יודעת לייצר כמו שצריך, זה היה עבורי כלי עבודה נהדר גם שהייתי בלי עכבר ומקלדת חיצוניים, וזאת בניגוד לפחות או יותר כל לפטופ Windows שבו השתמשתי במהלך חיי.
שובו של מחבר הטעינה היחיד של אפל שאנחנו באמת אוהבים
אבל לא רק מקשי ה-F זכו לקאמבק מפתיע, אלא גם חיבור ה-MagSafe הנהדר. זהו אולי אחד מהחיבורים הקנייניים הבודדים של אפל שבאמת יש להם ערך. מגסייף מורכב מחיבור מגנטי שפשוט מוודא שהכבל יכנס בקלות לאן שהוא צריך להכנס במחשב. הטוויסט מגיע כשמישהו נתקע לכם בכבל, ובמקום להוריד את הלפטופ שלכם ביגון השאולה, הוא פשוט מנתק את הכבל ולא קורה כלום. אם הייתם יודעים כמה פעמים זה הציל את המקבוק האישי שלי בתקופת הלימודים, הייתם מבינים למה היה לי קשה להיפרד ממנו מאז 2016.
ה-MagSafe החדש עובד די כצפוי, ושמחתי לגלות שאפל ציפתה את הכבל בסוג של בד, כך שאולי הפעם הוא לא יקרע בקלות (ד״ש מ-2 הכבלים שהחלפתי בתקופת חייו של המקבוק פרו 2012 שלי). בקצה השני שלו, אם תהיתם, אפל מיקמה בחוכמה חיבור USB-C אל הספק המובנה, מה שאומר שאם אתם בכל זאת רוצים One Cable To Rule Them All, אתם יכולים בכיף לחבר לשם כבל USB-C ל-USB-C, ולהטעין את המקבוק פרו עם אחת מיציאות ה-USB-C שיש לו. אפל? זו באמת את? אותה אפל שלא מוכנה לוותר על חיבור הלייטנינג המעיק שלך באייפון למרות שעשית את זה בכמעט כל מכשיר אחר? וואו, רק תמשיכי ככה.
חיבור ה-MagSafe, לעומת חיבור USB-C רגיל, מסוגל גם להטעין את הסוללה שלכם במהירות גבוהה למדי. ממש בימים האחרונים הצלחתי לשכוח להטעין את המקבוק והתעלמתי מאזהרות המערכת שהמחשב תיכף יכבה. אחרי שב-10:25 המחשב פשוט כבה לחלוטין, חיברתי אותו למטען ותוך כחצי שעה הייתי כבר על 50% מהסוללה, ולאחר קצת יותר משעה כבר הייתי באיזורי ה-90% – כך שאם אתם צריכים קצת זריקת מרץ בהפתעה, המחשב הזה יכול לקבל עוד שעות ארוכות של עבודה בזמן מאוד קצר.
מי שממש זקוק לחיי סוללה חזקים, דווקא צריך לבחור בדגם ה-M1 Pro ולא ה-M1 Max. הסיבה לכך היא פשוטה: בדגם ה-Max פשוט יש עוד ליבות עיבוד, אבל הסוללה היא אותה סוללה. על כל פנים, אלו הם עדיין זמני סוללה נהדרים ללפטופ, וכאלו שדי יספקו כל תרחיש נורמלי שבו אתם לא מתחברים למלא מסכים חיצוניים
כל חיבור שרק תרצו יש כאן, חוץ מאחד
בואו נדבר רגע על חיבורים, כי יש הרבה מהם. בזמן שבאייפון היא מתעקשת שהיא לא יודעת מה זה USB-C, אפל החליטה שבמקבוקים זה החיבור היחיד שאתם צריכים בלפטופ שלכם, וכולנו היינו צריכים להיות צמודים לדונגלים בלתי נסבלים שתמיד שכחנו במשרד ובבית רק כדי להתחבר למסך חיצוני עם כבל HDMI או לחבר כרטיס זיכרון. אבל ב-Macbook Pro החדש יש לכם לא רק יציאת MagSafe, אלא 3 חיבורי USB-C (שניים בצד אחד, ואחד נוסף בצד השני) בתקן Thunderbolt 4 (של אינטל. אירוניה), יציאת HDMI (אבל רק 2.0 ולא 2.1), כניסה לכרטיסי זיכרון (SDXC, אבל רק UHS-II), ואפילו חיבור 3.5 מ”מ לאוזניות. כן, אומץ תחפשו במקום אחר, וטוב שכך.
זה אחד המקומות הראשיים שבהם אפל מסמנת יותר מכל שהמחשב הזה יותר ממתאים לתור Pro. פשוט כי יש בו את כל מה שמשתמש יכול להצטרך. הדבר היחידי שמצאתי שחסר לי כאן, זה חיבור USB-A קלאסי. אני יודע, אני יודע – כולנו רוצים להתקדם, אבל עובדתית, סביר להניח שיש לכם עדיין מספר לא קטן של אביזרים וכוננים שמגיעים עם כבל שכזה. לי אמנם יש Hub מצוין של Hyper-Drive שעשה את העבודה, אבל הייתי שמח שלא להיות מחובר אליו כל היום רק כדי לחבר את העכבר האלחוטי שלי שלא תומך ב-Bluetooth, אלא מגיע עם מתאם מיושן.
טוב. חייבים לדבר על המגרעת
עם ההשקה של ה-Macbook Pro החדש הייתה תחושה שחזרנו שוב אל שלהי 2017, אז הושק ה-iPhone X ועימו עיצוב המגרעת שאפל מסרבת לשחרר עד היום. 5 שנים לאחר מכן, העיצוב הזה הגיע בהפתעה גם ל-MacBook Pro, ועימו שלל אמוציות כמו שרק אפל יכולה לעורר. אז אחרי 3 חודשים עם המקבוק פרו החדש ועם המגרעת אני יכול להגיד לכם: זה לא הכי הגיוני, אבל זה ממש לא נורא כמו שאולי חשבתי.
השוליים של מסך המקבוק פרו החדש דקים למדי, מה שגורם לפחות או יותר כל מקבוק שבא לפניו להיראות מיושן ברגע אחד, ובשביל להכניס את מצלמת הרשת שכולנו גילינו שאנחנו ממש צריכים החל מ-2020, מבלי ליצור מצח גדול, אפל הייתה כנראה חייבת ליצור את המגרעת הזאת. האם היא יכלה להיות יותר קטנה? סביר להניח שכן. האם הייתי מעדיף Hole-Punch כמו במכשירי אנדרואיד? חד משמעית.
למען האמת, אני מודה שאני די מאוכזב מהעובדה שיש לנו כאן מגרעת הרבה יותר גדולה מזו שיש בכל מכשיר אחר של אפל, ואיכשהו לא קיבלנו מזה שום יחס מועדף. לעזאזל, אין פה אפילו תמיכה ב-Face ID (אלא רק Touch ID שעובד נהדר) ולא את Center-Stage מה-iPad Pro M1, שהיה יכול להפוך את המצלמה הנהדרת הזאת למצלמת רשת מעולה. מה שכן יש כאן זה מצלמה באיכות מצוינת, חיישן אור ואת הנורה הירוקה שנדלקת כשהמצלמה נמצאת בשימוש – מה שדי מיותר לאור העובדה שמערכת ההפעלה עצמה מסמנת לכם את זה באותו אופן בדיוק בממשק.
די בדומה לאייפונים, אחרי בערך שעתיים של עבודה עם המקבוק פרו החדש, גם המגרעת הזאת די נעלמת. לצידה בדרך כלל יחיו כל פריטי התפריטים השונים שתמיד היו בראש המסך של mac OS. כשעוברים למצב מסך מלא באפליקציות, כל השורה של המגרעת נצבעת בשחור כך שאתם מקבלים מראה שדי מזכיר את המקבוקים הישנים. זו בערך ההוכחה מספר 1 שאפילו אפל עצמה לא רוצה שתראו את המגרעת הזאת כל הזמן.
הדבר היחיד שבאמת מוזר בעיצוב הזה הוא העובדה שאפל בחרה ברוב המקרים ״לכבות את הפיקסלים״ שהמגרעת מסתירה, וזה אומר שאם אתם עוברים עם הסמן של העכבר על המגרעת כשאתם משתמשים ב-Finder או פשוט לא במצב תצוגה מלא, הסמן פשוט יבלע כאילו המגרעת מסתירה אותו, במקום לקפוץ לצד השני. זו החלטה פשוט מוזרה ולמען האמת מאוד לא Appleית – אבל בשום שלב של העבודה שלי עם המחשב הזה לא הרגשתי בעיה אמיתית עם המגרעת הזאת, ואני די בטוח שזו תהיה החוויה של כל מי שישתמש במחשב הזה ולא יסתפק רק ברנדרים ותמונות.
המינילד מגיע למקבוק פרו
אה, רגע. המגרעת הזאת מגיעה על מסך, וזה לא סתם עוד מסך Retina סטנדרטי של אפל. הפעם היא מביאה הישר מה-iPad Pro M1 את תצוגת ה-Liquid Retina XDR, שבניכוי של מונחים שיווקיים, היא בעצם תצוגת Mini-Led. במקום מסך LED עם מספר מוגבל של איזורי הארה, יש כאן אלפי איזורי הארה וכ-10,000 נורות זעירות – מה שמאפשר למסך להגיע ל-1,000 ניטים בשימוש ב-HDR, ו-1,600 ניטים באופן נקודתי ב-HDR. בשאר הזמן, אתם תהיו לרוב על 500 ניטים (שיותר ממספיקים לרוב הצרכים), אבל כשתצפו בסרט בנטפליקס או תערכו תוכן ב-HDR? וואו כמה שהתצוגה הזאת זורחת.
המסך החדש הוא פנטסטי. באמת. זוכרים את המגרעת שנעלמת עם הפס השחור כשעוברים למסך מלא? גם אם ממש תתאמצו ותקרבו את הפרצוף עד למסך, לא תוכלו לראות את קו התפר שבין המגרעת השחורה הפיזית לבין התצוגה עצמה עד שלא תאירו עליה עם תאורה ישירה מאוד. זה אומר שהצבעים השחורים כאן הם ממש שחורים, ולא אפרפרים-שחורים כמו בתצוגות LED. לפעמים אפשר להבחין בתופעות כמו Blooming בעיקר סביב כתוביות לבנות על רקע שחור, אבל זו תופעה יחסית זניחה. באופן כללי, אפל הצליחה כאן להתחמק היטב מלשים תצוגת OLED רגישה ולא בהירה מספיק בלפטופ שלה, ומספקת את מה שמסתמן כאחד המסכים הטובים ביותר לעבודה עם תוכן HDR, ואחד המסכים הטובים ביותר בלפטופ – נקודה.
עוד פיצ׳ר שהגיע לכאן מהאייפד פרו הוא Promotion, והמסך החדש של המקבוק פרו תומך בקצב ריענון של עד 120 הרץ. אני ממש חיכיתי לבדוק את השדרוג הזה, ואני אודה שדי הופתעתי לגלות עד כמה הוא לא באמת משפר את חווית השימוש בלפטופ. נכון, גלילה של טקסט ועמודי אינטרנט באמת מאוד נעימה לעין, אבל בניגוד לסמארטפון שבו אתם לא מפסיקים לבצע מחוות עם האצבע שלכם ומצפים לתגובה חלקה, בלפטופ זה פשוט לא משהו ששמים אליו לב מעבר למשחקים. אבל זו התזכורת השנתית שלנו לכך ש-mac OS ממש צריכה כבר לקבל תמיכה במגע, ואז כבר היינו יכולים ליהנות מאוד מתצוגת ה-120 הרץ.
מה שבאמת באמת מצליח להפתיע במארז החדש הזה של המקבוק פרו, זה מערך הרמקולים שלו. זה פשוט מערך רמקולים משובח שלפעמים היה לי קשה להאמין שהוא יוצא מלפטופ. הם מסוגלים להגיע לווליום מאוד חזק, אבל להשאיר צליל מאוד ברור, חד ונקי. אפילו הבאסים מצליחים להפתיע כאן לטובה, ומצאתי את עצמי מאזין כמה וכמה פעמים לאלבום החדש של The Weeknd בלי לשלוח אותו לרמקול Sonos חיצוני או ל-Nest WiFi שלי. אלה רמקולים שפשוט עומדים מצוין בפני עצמם.
אוקי, מה עם הביצועים?
הגירסה שאנחנו קיבלנו הגיעה עם מעבד ה-M1 Max, כלומר, הגירסה החזקה ביותר של מעבד ה-M1 הקיימת כיום, והטוב ביותר שלאפל יש להציע. מבחינת עיבוד כללי, אתם לא תקבלו כאן ניסים ונפלאות בהשוואה למעבד ה-M1 שראינו ב-2020 בפעולות ליבה בודדת. הרוטב הסודי של אפל כאן מגיע בדמות ליבות העיבוד הגרפי, שכאן היא פשוט… הוסיפה עוד מהן. עוד הרבה מהן, למען האמת. בגירסה שאנחנו קיבלנו, ישנן 24 ליבות עיבוד גרפי.
בעבודה יומיות גם ה-M1 עשה את העבודה ב-99% מהפעמים, אבל בימים שהייתי צריך לערוך על Premiere – הכוח הזה הפך לחווית עבודה מצוינת. יכולתי לעשות Scrubbing (כלומר לעבור עם הסמן על קובצי הוידאו ולראות מעין Preview חי שלהם) בצורה פחות או יותר חופשית לחלוטין, גם כשכל הקבצים היו ב-4K עם HDR. כשניגשתי למלאכת ייצוא של סרטון 4K באורך 40 שניות עם שכבות של אלמנטים גרפיים וטקסט, בקושי הספקתי להפעיל את הטיימר והרינדור כבר הסתיים – 13 שניות. זה כל מה שלקח למפלצת הזאת לייצא סרטון, בלי שמאווררים יצטרכו להיכנס לפעולה, וכל זה בזמן שממש אבל ממש לא סגרתי שום חלון אחר באפליקציות שאיתן עבדתי.
אני גיימר שמעריך אירוניה, והצד הגיימרי שבי יודע שאין כמעט משחקי מחשב טובים שזמינים למק מלבד השטויות של Apple Arcade וכמה צדיקים בסדום. אבל אתם יודעים איזה משחק כן זמין למק? פורטנייט. כן כן, אותו פורטנייט של Epic Games שגוררת את אפל לבתי משפט באחד הסכסוכים הגדולים ביותר בעולם הטכנולוגיה כיום. אז הפעלתי את המשחק ובדקתי מה מאתגר את המחשב. התשובה היא, לא הרבה. גם כשהעברתי את כל ההגדרות הגרפיות ל-Epic, המשחק הצליח להחזיק בטווח שבין 60-100 פריימים לשניה.
הנתונים האלו עוד יותר מרשימים כשמגלים שפורטנייט בכלל לא הותאם למעבדים של אפל, ורץ באמצעות Rosetta 2, תהליך האמולציה, שמתרגם את הפקודות של אפליקציות שנבנו עבור מעבדי x86 לפקודות שמעבדי אפל החדשים, מבוססי ארכיטקטורת ARM, מסוגלים להבין. נשאיר רק לדמיון לצערי את הנתונים שמשחקים יוכלו להגיע אליהם אם רק יפותחו עבור המעבדים העוצמתיים האלו. דווקא בזמן המשחק הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי את המאווררים פועלים במשך כל 3 החודשים שבהם השתמשתי במחשב, וגם אז, לא ברעש מחריש אוזניים. החום נשאר בעיקר בחלק העליון של המקלדת וכמובן בפתח האיוורור העליון בין גוף המחשב למסך. בכל מקרה, אל תקנו את המחשבים האלה בשביל גיימינג – אבל אם אתם גיימרים, ידעתם את זה במילא.
באופן מוזר לחלוטין, למרות שהמפרט ש״אמירים״ שלחו לי כולל 32 גיגה זיכרון RAM, שזה הרבה יותר ממה שאי פעם הייתי צריך על לפטופ, משהו רע עובר על macOS אחת לכמה ימים, וקיבלתי לא מעט הודעות של Your System has run out of application memory, זה לא הפריע לי לשים את ההודעה בצד ולהמשיך להשתמש במחשב כאילו מעולם לא הייתה, אבל זה ממש מוזר. מה שעוד יותר מוזר הוא שההודעה הזאת לא קפצה לי באמצע סשן עריכה, אלא סתם ביום עבודה סטנדרטי עם כרום, וואטסאפ, טלגרם ואולי ספוטיפיי וסלאק ברקע. לא שום דבר משמעותי שה-M1 החלש יותר לא התמודד איתו בקלילות.
למרות שהחוויה שלי עם המקבוק פרו החדש הייתה מאוד חיובית, צריך לזכור שהפעם אנחנו לא מדברים על מחשב לכרום ולוואטסאפ ווב, אלא מחשב שאמור להתמודד עם אפליקציות מקצועיות ולתת לכם מענה עבורן. במקרה הזה, חשוב לזכור שהחוויה שלכם עשויה להיות שונה לחלוטין משלי, פשוט כי האפליקציות שבהן אתם משתמשים עשויות להיות לא מותאמות ואולי לסבול מבאגים כאלו ואחרים. לפני שאתם מתחייבים ומוציאים סכום כסף בלתי מבוטל, ודאו שהאפליקציות החשובות ביותר לכם – מאפליקציות CAD ומידולים ועד עריכת וידאו או סאונד – תומכות כראוי במעבדים החדשים.
למרות שהדבר המתבקש כביכול היה לקחת את גירסת ה-16 אינץ׳ העוצמתית ביותר עם הסוללה הגדולה ביותר, יש משהו כמעט בלתי נתפס בעוצמה שגירסת ה-14 אינץ׳ מספקת. כל כך הרבה כוח עיבוד במעטפת כל כך קלה וקומפקטית זה משהו שרק יכולתי לחלום עליו לפני כמה שנים. אה, והזכרתי כבר שכל הביצועים האלה נשמרים גם כשאתם לא מחוברים לספק הכוח? זה די מדהים – בוודאי בהשוואה למעבדי אינטל מקבילים, שבדרך כלל יסבלו מירידה בביצועים ברגע שהם מתנתקים מהכבל.
היא עשתה את זה שוב
עכשיו, יכול להיות ששמתם לב שהשתמשתי במילים ״מצוין״, ״פנטסטי״ ״משובח״ ועוד תארים חיוביים על כמעט כל אלמנט ב-Macbook Pro החדש הזה, וזה פשוט כי כל חלק קריטי בלפטופ הזה מבוצע כאן בצורה מצוינת. אין דרך אחרת להגיד את זה: אפל פשוט עשתה את זה שוב. היא הצליחה ליצור מכונת עבודה ניידת, עם ביצועים שעד כה היו שמורים בעיקר למחשבי דסקטופ PC, וכל זה עם אחד המסכים המוצלחים ביותר בשוק, מקלדת נפלאה, מערך רמקולים יוצא מן הכלל, כמעט כל חיבור שאפשר לרצות וחיי סוללה נפלאים.
אבל בשביל לפטופ כל כך מוצלח צריך לשלם, ולא מעט: מ-8,000 שקלים עבור דגם ה-14 אינץ׳ עם 16 גיגה זיכרון RAM ו-512 גיגה נפח איחסון; 12 אלף שקלים לדגם ה-14 אינץ׳ המשוכלל ביותר; וגירסת ה-16 אינץ׳ מתחילה בעשרת אלפים שקלים בעבור 16 ליבות עיבוד גרפי, 16 גיגה RAM ו-512 גיגה לאיחסון; ומטפסת עד ל(תשתו רגע משהו) 25 אלף שקלים ל-32 ליבות, 64 גיגה RAM ו-8 טרה איחסון.
אז נכון, ה-MacBook Pro החדשים לא מגיעים במחיר מציאה (אף מכשיר של אפל, לא), אבל הם פשוט לפטופים מצוינים; ובהנחה שהאפליקציות החשובות לכם מותאמות אליו (או לכל הפחות עובדות ללא באגים מהותיים), המקבוקים החדשים יעשו את העבודה כמו מעט מאוד לפטופים אחרים. יש להם את כל מה שצריך כדי להפוך לכלי עבודה אמיתי, ואז עוד קצת.
ה-MacBook Pro החדש ניתן לנו לסקירה באדיבות ״אמירים הפצה״
