האם אי פעם יצא לכם לשאול את עצמכם – מה הדבר הכי קיצוני שאדם אי פעם שרד?
לפני 10 שנים נפטר צוּטוֹמוּ ימָאגוּצִ'י:
האדם היפני היחיד שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הערים: הִירוֹשִׁימָה וַנָגַּסַקי בסוף העולם השנייה.
ימגוצ'י, מהנדס מכליות הנפט ב"מיצוּבּישי תעשיות כבדות" נסע בחשמלית בהירושימה כששמע את טרטורו החדגוני של מטוס בשמים מעליו. צוּטוֹמוּ יַמַגוּצ'י לא נתן את דעתו על כך. זאת הייתה תקופת מלחמה ומטוסים חלפו בשמי העיר בלי הפסק. הוא לא ידע שהמנועים שהוא שומע הם של המפציץ האמריקני B-29 "אֶנוֹלָה גֵיי" Enola Gay, שבתוך שניות ספורות עומד להטיל על העיר פצצת אורניום גרעינית של שלושה-עשר קילוטון (ואשר כונתה בשם: "ילד קטן" Little Boy).
ימגוצ'י ירד מן החשמלית בדיוק ב-8:15 בבוקר, כשהמטוס התקרב אל מטרתו, ב-6 באוגוסט 1945. הוא הציץ בשמים וראה מפציץ חולף מעל לראשו. הוא ראה גם שני מצנחים קטנים. ואז, בלי שום התרעה, פרצה מהומת אלוהים.
"היה הבזק גדול בשמים ואני הועפתי ונפלתי." ראש הנפץ הגרעיני הגדול התפוצץ פחות משלושה קילומטרים מן המקום שבו עמד.
הפצצה התפוצצה בגובה שש מאות מטרים מעל להירושימה. ימגוצ'י נשא את מבטו למעלה וראה עמוד אש גדול בצורת פטרייה מתרומם גבוה אל השמים. שניות אחר כך איבד את הכרתו. הפיצוץ קרע את עור התוף באוזניו והבוהק גרם לו עיוורון זמני.
חום הפיצוץ היה עז כל כך עד שפלג גופו השמאלי נכווה כוויות קשות. כששבה אליו הכרתו זחל ונכנס למקלט וניסה להבין מה אירע. למזלו נתקל בשלושה עמיתים שגם הם שרדו. כל השלושה היו מהנדסים צעירים שעבדו במספנת "מיצוּבּישי תעשיות כבדות". איתרע מזלם והם נשלחו להירושימה בדיוק ביום שבו הוטלה הפצצה.
הארבעה נשארו בלילה במקלט וטיפלו בכוויותיהם ובפצעיהם. למחרת בבוקר העזו לצאת מן המקלט ועשו את דרכם בין השרידים השחורים והמותכים. בדרכם אל תחנת הרכבת הקרובה שעדיין פעלה עברו על פני ערימות של בני אדם שרופים וגוססים. תוכניתם הייתה לתפוס את אחת הרכבות המעטות שעדיין נסעו ולחזור אל עירם נגסאקי, כשלוש מאות קילומטרים משם.
מצבו של ימגוצ'י היה קשה והוא טופל ונחבש מיד בשובו לנגסאקי. אבל ב-9 באוגוסט, כעבור שני ימי התאוששות בלבד, הרגיש שהוא חזק די הצורך לחזור לעבודתו.
מנהלו ועמיתיו האזינו בפליאה ובאימה לתיאור ההרס שלא ייאמן שגרמה פצצה אחת יחידה. הוא סיפר להם איך הותכו חלקי מתכת והתאדו חלקים שלמים של העיר. מנהלו סם לא האמין לדבריו.
"אתה מהנדס," נבח עליו. "תחשב את זה. איך יכולה פצצה אחת להחריב עיר שלמה?"
בדיוק ברגע שאמר את המילים האלה – ב-11:02 לפני הצהריים – נראה הבזק לבן מסמא שחדר לתוך החדר. עורו הרגיש של ימגוצ'י נצרב שוב בחום והוא התמוטט ונפל ארצה. "חשבתי שענן הפטרייה הלך בעקבותי מהירושימה," אמר אחר כך.
חיל האוויר של ארצות הברית הטיל את פצצת האטום השנייה שלו, שנקראה "איש שמן" Fat Man על שם וינסטון צ'רצ'יל. זו הייתה פצצת פלוטוניום של עשרים וחמישה קילוטון, גדולה בהרבה מזו שהוטלה על הירושימה, והיא התפוצצה בלב העמק שבו שוכנת נגסאקי.
ההרס היה גדול יותר מזה שבהירושימה. כ-74,000 איש נהרגו ועוד כמספר הזה נפצעו.
ימגוצ'י, אשתו ובנם התינוק ניצלו בנס, ורוב השבוע שלאחר מכן שהו במקלט ליד מה שנותר מביתם. כעבור חמישה ימים שמעו שהקיסר הירוהיטו הודיע על כניעת יפן.
העובדה שימגוצ'י שרד אחרי שני פיצוצים גרעיניים היא בבחינת נס של ממש, בשנת 2006 השתתף ימאגוצ'י יחד עם עוד 165 ניצולים ששרדו את שתי הפצצות בסרט תיעודי שנקרא: "לשרוד פעמיים". בהקרנת הסרט בניו יורק בבניין האומות המאוחדות נשא ימאגוצ'י נאום תחינה בו אמר: "אני שונא את הנשק הגרעיני בגלל מה שהוא עושה לכבוד האדם"
ב-1957 הוכר ימגוצ'י בתור "היבּאקוּשָה" – כך כונו ניצולי הפיצוץ הגרעיני – אבל רק מ-2009 ואילך הותר לו רשמית לשאת בתואר "אֶניג'וּ היבאקושה", כלומר ניצול שני פיצוצים. (במרץ 2009 הוא קיבל הכרה רשמית מממשלת יפן על כך שהיה קורבן שתי הפצצות ובכך הפך לאדם היחיד בעולם שהוכר כנפגע של שתי פצצות אטום.)
שני הפיצוצים הותירו בו צלקות, נפשיות וגופניות כאחד. ימגוצ'י איבד את השמיעה באוזנו השמאלית בעקבות הפיצוץ בהירושימה. גם שערו נשר לזמן מה. בתו זכרה שגופו היה חבוש תמיד עד שמלאו לה 12 שנים.
ימגוצ'י היה למתנגד מושבע של הנשק הגרעיני עד שנותיו האחרונות. בזִקנתו החל לסבול מן ההשפעות ארוכות-הטווח של החשיפה לקרינה. אשתו חלתה בסרטן הכבד והכליות ב-2008 ומתה כעבור זמן קצר, והוא עצמו לקה בסרטן הקיבה ומת ב-2010 והוא בן תשעים ושלוש. אריכות ימיו הייתה יוצאת דופן, זאת ידע היטב. הוא ראה בחייו הארוכים "דרך שסלל אלוהים".
"זה היה הגורל שלי, שחוויתי את זה פעמיים ועודני חי כדי לספר מה שאירע," אמר באחרית ימיו.
(קרדיט לקבוצת הפייסבוק "לא ידעתי את זה", לכותב הפוסט חיים מי-רז).
